“אם אתה לא יודע לאן אתה רוצה להגיע, איך תדע לאן ללכת?
וכשתגיע, איך תדע שהגעת?”חתול צ’שייר, אליסה בארץ הפלאות.
מאוד חשוב בתחילת הטיפול לדבר על מטרות ויעדים לטווח קצר ולטווח ארוך, כחלק מחוזה ראשוני, בו מסכמים על זמן, מקום , מחיר וכו’.
חשוב גם שאדם ישאל את עצמו – איך אני אדע שהטיפול הזה אכן הצליח? מה אני מצפה שיקרה בעקבות מפגשים שלי עם המטפל או המטפלת ?
אחר כך מטפל ומטופל עושים תיאום ציפיות , מה שאמור לעזור למנוע אכזבות בעתיד :)
הדברים אמורים להיות ברורים לשני הצדדים, אחרת לפי דעתי קיימות כמה בעיות , ביניהן גם בעיות אתיות וגם תחושה של מטופל שקונה “חתול בשק”. מטופל אמור לדעת באיזה גישה טיפולית מטפל מתכוון לנקוט ומדוע חושב שזו גישה שמתאימה לדברים איתם הגיע לטיפול. כמו כן צריכה להיות הסכמה לגבי מטרות, שהן מטרות של המטופל עצמו.
לא יכולה להיות מטרה “שבעלי כבר ישתנה ויבין אותי”. מטרות שייכות אך ורק לאדם שהגיע לטיפול, זה יכול להיות “שאני אגיב אחרת כשבעלי עושה אלף בית וגימל” או “אני רוצה לבדוק בטיפול הזה האם עדיין מעוניינת בזוגיות הזאת?” או כל דבר אחר השייך למטופל.
בסדר גמור בתחילת הטיפול להיות מבולבל, לרצות להשיג הרבה מטרות (או להעלות הרבה בעיות שאנחנו נהפוך אותם למטרות ) ולא לדעת בדיוק ממה להתחיל ומה סדר עדיפויות אישי שלי. תפקידו של המטפל האחראי הוא לדאוג לעשות סדר ולעזור למטופל להבין ממה חשוב לו להתחיל.
לעתים משתמשים במטפורה של סלאמי, שצריך לפרוס אותו לפרוסות דקות על מנת לאכול פרוסה פרוסה. כך גם הבעיות.
לסיכום: הצבת יעדים ברורים תעזור למטופל לראות ראיית מאקרו – לאן ירצה להגיע, לדעת מה אמור לקרות לו במהלך הטיפול ולדעת “איזה חתול ואיזה שק” הוא קונה. זה מאפשר שקיפות מלאה בטיפול ויכולת לצעוד במסע זה ביחד תוך הבנה הדדית של המקום אליו המטופל שואף להגיע.
מונח החשיפה הוא מרכזי כמעט בכל שיטת טיפול מודרנית.
למעשה כשמטפלים בחרדה יש שתי טכניקות מרכזיות
א. טכניקת ההקהיה – תרגול האירועים המפחידים, מהקל אל הכבד.
ב. טכניקת החשיפה – הצפת החרדות בדמיון ואחר-כך באופן ממשי במציאות.
שיטת החשיפה, מבחינה תיאורטית, היא היעילה ביותר להתמודדות נגד הפוביה, ובעיקר נגד האגורפוביה ופאניקה. עם פוביות פשוטות אפשר להתמודד בהצלחה גם בעזרת שיטת ההקהיה.
חשוב לציין שחשיפה לזמן קצר אינה משפיעה על הפחד. להיפך, היא אף עלולה להחמיר את המצב. ככל שזמן ההצפה ממושך יותר, כך תהיה ההכחדה מהירה יותר.
הרבה פעמים שואלים אותי אנשים מהי מלאכתו של הפסיכותרפיסט?
וכשאנחנו מדברים על כך, אני מתרשמת שלעתים מדמיינים את הפגישה הטיפולית כמו שמופיעה בסרטון זה :)
לכן חשוב לעשות תיאום ציפיות מראש, אני מציגה פה באתר את גישתי ומסבירה מדועה אני מאמינה בגישת הכוחות ובעבודה משותפת בגובה עיניים.
מה שכן, מאוד חשוב שהמטפל חוץ מהשקעה בלימודים, ישקיע גם בהדרכה טובה ובטיפול לעצמו. וגם על זה מדבר הסרטון :
המלצת השבוע: הספר 'מועדון המכשפות הכי טובות' הוא סיפור לקטנים ולגדולים על המקום הרגשי הבטוח, שכולנו זקוקים לו. הספר פותח למבוגר וגם לילד צוהר לעולם הפנימי בו מצויים אותם שדים, מחשבות רעות, כעסים ותוקפנות, וגם רגשות חיוביים, שאיננו מוצאים להם פורקן ושאיננו יכולים לבטא בכל מקום ומול כל אחד. ב'מועדון המכשפות הכי טובות', המקום הפרטי והבטוח, שם נמצא הפתרון למחשבות של רז וחברותיה, וגם לאלה שלנו, המבוגרים.
הספר נכתב על-ידי עירית סדן, פסיכולוגית קלינית וארגונית ומנחת קבוצות, נשואה ואם לשלושה. זהו ספר הילדים הראשון שלה.
אורי, בתה בת הארבע-עשרה איירה את הספר.
דיכאון הוא כיום ההפרעה הרגשית הנפוצה ביותר בעולם. הוא כה נפוץ, עד שקיבל את הכינוי ה"נזלת" של ההפרעות הפסיכיטאריות. אך למרבה הצער, להבדיל מנזלת ,דיכאון יכול להיות קטלני ואף להוביל למעשה אובדני.
החדשות הטובות הן שניתן למגר את הדכאון בעזרת שיטות קוגניטיביות לתרגול עצמי לשיפור מצב הרוח, כותב דיוויד ברנס בספרו "להרגיש טוב". זהו ספר פשוט, קל לקריאה, אשר נותן למי שמעוניין בכך שפע של כלים קוגניטיביים התנהגותיים.
להערכתי במקרה של דיכאון יש לפנות לעזרה של מטפל מקצועי ולא להסתפק בתרגילים עצמיים, אך ללא ספק תרגילים אלה עשויים לסייע מאוד כאשר אדם כבר נמצא בתהליך הטיפולי. קראו עוד…
אליסה לבנברג – פסיכותרפיסטית