עושה רושם, שהיום מאוד אופנתי ללכת לטיפול.

גם החברים שלי, שרחוקים מעולם הטיפולי, מדי פעם מספרים לי בגאווה “גם אני הלכתי לטיפול” , “פסיכותרפיה עוזרת לי” , “זה טוב לדבר על הדברים” . אבל למה זה טוב בעצם?

פסיכותרפיה (מיוונית פסיכו-נפש, תרפיה-טיפול) הינו כפי שמשתמע מהדברים טיפול נפשי. יש לו שמות רבים נוספים, כגון טיפול על-ידי השיחות, טיפול רגשי , טיפול פסיכולוגי ועוד.

למעשה בטיפול נפגשים שני אנשים – מטפל ומטופל, הם יושבים ומדברים. לפחות כך זה נראה מבחוץ, אם היה שם מישהו שהיה יכול להביט בהם מבחוץ. הוא לא היה רואה משהו מעניין במיוחד. אולי איש שנקרא “מטופל” היה בוכה לפעמים, ואז “המטפל” היה נותן לו טישו.

האמת היא שבטיפול קורים תהליכים רבים ומורכבים מתחת לפני השטח, תהליכים בלתי נראים מבחוץ, אך מורגשים היטב מבפנים. המטפל והמטופל רוקדים ביחד מעין ריקוד משותף. הם פרטנרים למסע, שבו מתגלים “אוצרות טבע” וכוחות, הטמונים בנפשו של המטופל.

קיימים סוגים שונים של טיפול, שנבדלים לעתים עד מאוד. יש טיפולים ארוכים וקצרים, טיפולים אישיים, זוגיים ואף קבוצתיים, טיפולים תמיכתיים, טיפולים דינמיים, טיפולים אנליטיים …

אני חסידה גדולה של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, אשר מציעה דרכים ממוקדות אל המטרה ומאפשר למטופל להיות פרטנר פעיל ואקטיבי. סוג טיפול זה נותן חכה ולא רק דגים, הוא מאפשר אינטרקציה יעילה במיוחד וגם בדרך כלל זהו טיפול קצר מועד (שאורכו כ-10-12 מפגשים).

אני מאמינה שמגיע לכל אחד לקבל חכה, גם אם יחליט בסוף שהוא לא אוהב לדוג דגים.

סוג טיפול זה מאפשר למטופל ללמוד דרכים חדשות להתנהלות עם עצמו ועם העולם ולקבל ארגז כלים מגוון ועשיר, המותאם לו באופן אישי.