“אם אתה לא יודע לאן אתה רוצה להגיע, איך תדע לאן ללכת?
וכשתגיע, איך תדע שהגעת?”חתול צ’שייר, אליסה בארץ הפלאות.

מאוד חשוב בתחילת הטיפול לדבר על מטרות ויעדים לטווח קצר ולטווח ארוך, כחלק מחוזה ראשוני, בו מסכמים על זמן, מקום , מחיר וכו’.

חשוב גם שאדם ישאל את עצמו – איך אני אדע שהטיפול הזה אכן הצליח? מה אני מצפה שיקרה בעקבות מפגשים שלי עם המטפל או המטפלת ?

אחר כך מטפל ומטופל עושים תיאום ציפיות , מה שאמור לעזור למנוע אכזבות בעתיד :)

הדברים אמורים להיות ברורים לשני הצדדים, אחרת לפי דעתי קיימות כמה בעיות , ביניהן גם בעיות אתיות וגם תחושה של מטופל שקונה “חתול בשק”. מטופל אמור לדעת באיזה גישה טיפולית מטפל מתכוון לנקוט ומדוע חושב שזו גישה שמתאימה לדברים איתם הגיע לטיפול. כמו כן צריכה להיות הסכמה לגבי מטרות, שהן מטרות של המטופל עצמו.

לא יכולה להיות מטרה “שבעלי כבר ישתנה ויבין אותי”. מטרות שייכות אך ורק לאדם שהגיע לטיפול, זה יכול להיות “שאני אגיב אחרת כשבעלי עושה אלף בית וגימל” או “אני רוצה לבדוק בטיפול הזה האם עדיין מעוניינת בזוגיות הזאת?” או כל דבר אחר השייך למטופל.

בסדר גמור בתחילת הטיפול להיות מבולבל, לרצות להשיג הרבה מטרות (או להעלות הרבה בעיות שאנחנו נהפוך אותם למטרות ) ולא לדעת בדיוק ממה להתחיל ומה סדר עדיפויות אישי שלי. תפקידו של המטפל האחראי הוא לדאוג לעשות סדר ולעזור למטופל להבין ממה חשוב לו להתחיל.

לעתים משתמשים במטפורה של סלאמי, שצריך לפרוס אותו לפרוסות דקות על מנת לאכול פרוסה פרוסה. כך גם הבעיות.

לסיכום: הצבת יעדים ברורים תעזור למטופל לראות ראיית מאקרו – לאן ירצה להגיע, לדעת מה אמור לקרות לו במהלך הטיפול ולדעת “איזה חתול ואיזה שק” הוא קונה. זה מאפשר שקיפות מלאה בטיפול ויכולת לצעוד במסע זה ביחד תוך הבנה הדדית של המקום אליו המטופל שואף להגיע.